שונים ושווים

 פתיח:

אומרים שאין צדק בעולם, סביר להניח שיש בסברה הזו הרבה מן האמת. ובכל זאת, האם ניתן לבחון את ההנחה הזו מהצד השני של המתרס ?

בני האדם נולדים שונים אחד ממשנהו. יש מרובי כישרונות ויש שפחות, יש שבאו ממשפחה חזקה ויציבה ואחרים שבאו ממשפחה חלשה, האחד עם נטייה לראות את חצי הכוס הריקה והשני שרואה את העולם בעיניים ורודות, האחד טורף את החיים ואילו רעהו מגייס את מירב כוחו כדי לשרוד את היום, לאחד הרצון לכבוש את העולם והאחר מסתפק במועט. איך זה קורה ? ומי מחליט על סדרי העולם האלו?

אחד הדברים החזקים בחיים הוא עצם ההבנה שלכל אחד מאיתנו "תוכנית החיים" שנכתבה לו, והייעוד שלו. ואנחנו, שחיים בסביבה כ"כ תחרותית בוחנים את עצמנו לפי התפקידים שקיבלנו על עצמנו בתחומים השונים- אם זה בעבודה או בבית, בין אם אנחנו בני זוג של או הורים של… אחים/ חברים/ בני משפחה /מאהבים או כל העולה רוחכם- כל אחד ואחת מאיתנו עונה על התפקידים המתאימים לו. בדרך זו, לא נותר לנו אלא להחליט לחלק לעצמינו ציונים לפי סדרי העולם שקבעה הסביבה שבה אנחנו חיים…

 

 

האם התפקיד שלי הוא באמת מי שאני? האם הוא זה שמגדיר אותי? איך אני יודעת מה הזהות שלי?

אם תחשבו על זה לעומק, בטח תבינו שהתפקיד שלי יכול להגדיר את מה שאני עושה בעבודה, אבל זה לא באמת מי שאני.

בן הזוג שלי- הופך אותי להיות חלק מזוג, ובכל זאת- גם הוא לא בדיוק מי שאני.

העבודה שלי היא זו שעוזרת לי להתקיים ובמקרים טובים אף להגשים את עצמי. והיא עדיין לא בדיוק מי שאני.

גם הרכב שלי- הוא לא מי שאני, הוא רק הסטטוס החברתי שלי.

והבית שלי? מה אומר עליי הבית שלי ?  הרי כל בר דעת יאמר שאדם שיש לו 4 קירות וקורת גג אחת- יש לו בית. אבל האם זה באמת מי שאני ?

 

"אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים" אמרו חז"ל. ובתרגום פשוט: ערכו של האדם אינו נמדד עפ"י הישגיו, אלא עפ"י ניצול כוחותיו. החברה שאנו חיים בה מאד תחרותית והישגית. לכן, החברה גם מכבדת ומעריכה את האדם לפי אמות המידה שלה להצלחה, לפי יכולתו לטפס במעלה ההר ול"כבוש" עוד יעד. כוח, השפעה, עושר וחוכמה הם רק חלק מערכי החברה. אבל, האמת היא, שכל אדם, באשר הוא, זכאי וזקוק להערכה רק בהתאם למאמץ שהוא משקיע ולטוהר ליבו.

ולמען הסדר הטוב- מן הראוי שנראה כל אדם במלוא הדרו –שווה בין שווים. בלי השוואות. ללא דחף תחרותי בלתי נדלה… איש איש עפ"י יכולתו וייעודו. ומניין לנו לדעת לשם מה הגיע האדם לעולם הזה? כל אחד והתיקון שלו, כל אחד והמסלול שלו. והרי אף אחד לא שם אותנו כשופטים הראשיים בבית משפט העליון של החיים…

והאמת היא שכדי לבנות עולם טוב יותר, כל שעלינו לעשות זה לפתוח את ליבנו, להתכוונן מכל הלב והנשמה, ואז ייפתחו גם שערי שמיים לכל הטוב שהעולם הזה יכול להכיל, אם רק נאפשר לו. אם רק נלמד להיות יותר טובים אחד לשני, יותר קשובים ופחות ביקורתיים.

אחרי הכל, כולנו באים ומגיעים לאותו המקום, ושם- במקום ההוא- אף אחד לא לוקח איתו תארים או דברים חומריים אלא את ליבו ונשמתו, ובמעמד הזה- כולנו באמת באמת שווים, במובן הכי מופשט של המילה…

ואני אומרת- במקום לחכות חיים שלמים, אנו יכולים לבחור באלטרנטיבה אחרת , טובה יותר-  לחיות את חיינו עם הידיעה שאנחנו שונים ושווים, ובלי ההשוואות האלו ,כשאנו מרשים לעצמנו לחיות את החיים שלנו בשמחת חיים גדולה כשאנו מרוצים ושמחים בחלקנו. מהמקום הזה – נוכל להעלות את הערכתנו העצמית, ולראות את עצמנו יצורי אנוש שווים בערכם אך שונים מיתר האנשים.

בסופו של דבר, לכל אחד מאיתנו משהו המיוחד רק לו, אנחנו צריכים רק למצוא אותו…

לחיי שנה שבה נלמד לקבל את השוני בצורה שווה ,אוהבת ומקבלת

 

 

ויקי משל

052-8339433

[email protected]

 

השארת תגובה