רק מילה טובה, מיד עושה לי טוב

פתיח:

מכירים את הסיפור על להקת הצפרדעים ? הסיפור מספר שהלהקה טיילה ביער, כשלפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד.

כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה עמוק הבור צעקו לצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין לכם סיכוי… אין לכם למה להתאמץ… אתם לא תצליחו… גם ככה אף אחד לא יחפש אתכם בבור העמוק הזה…"

שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם למעלה וניסו לקפוץ בכל כוחם,בזמן שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להם סיכוי.

לאחר זמן מה, אפסו כוחותיו של אחד הצפרדעים,הוא נכנע ומת בתחתית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור, בכל זאת המשיך הצפרדע לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר… בסופו של דבר, נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור.  כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: תגיד, איך הצלחת לצאת מהבור?? בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע כי הוא חירש…

למזלו, הוא לא שמע מה אומרים לו ולכן פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד.

 

 

עידוד זה כוח. עוצמה. חוזק. עידוד הוא גישה בריאה ומעצימה לחיים טובים יותר.  

יותר מכך- עידוד הוא הכלי החשוב ביותר שמאפשר לילדנו  להרגיש שייכים, בעלי ערך, בעלי יכולות ומעוף, וכל אלו בונים תדמית עצמית חיובית. כלים אלו מאפשרים לנו לפתח יחסים אישיים ובין אישיים טובים ומעל הכל- גישה אופטימית לחיים.

גידול ילדים זו הסוגיה המורכבת ביותר שלנו , זוהי משימת חיינו ויש בה המון התלבטויות ,שאלות, תהיות… הרי כולנו חושבים לעצמנו: " אילו רק ידעתי לומר את הדבר הנכון…" ובזמן אמת יורים תשובה מהמותן, כזו שסביר להניח שאנחנו לא רוצים לומר: " מה עכשיו קרה? … שוב שכחת?… למה לא עשית?…"

מה קורה שם , שיוצר את הפער הזה בין הרצון הפנימי האמיתי שלנו,לגדל ילדים בעלי בטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה, לבין הנטייה שלנו להעיר להם אינספור פעמים ? הרי ברור לנו שאנו משיגים את התוצאה ההפוכה.

עפ"י גישתו של אדלר, הפער נובע מ 3 סיבות עיקריות:

 

  1. בלבול בין עידוד לשבחהמחשבה השגויה שעידוד נועד רק לרגעים הקשים וניתן רק על תוצאה (בזמן שעידוד נכון ובריא ניתן על עצם החוויה וההתנסות, ולווא דווקא על התוצאה) ,לעומת שבח שמתאים למצב בו הגענו להישגים

 

  1. הרצון לגונן על ילדנו יתר על המידה– באופן טבעי, כל הורה רוצה לשמור על ילדו מפני כל פגע. וכך יוצא שבמהלך החיים אנו מזהירים את הילד אינספור פעמים: " תיזהר לא ליפול… אתה עלול להיפצע… אתה תשבור… שים לב שלא תחליק… ועוד ועוד. במקרה שאמירות אלו חוזרות על עצמן כחלק מחיי השגרה בבית, הילד עלול להסיק שלהתנסות בדברים זה לא טוב. כי הוא עלול ליפול/להיפצע/לשבור , ואח"כ זה יגרור גם תגובה לא נעימה מצד הוריו/הסביבה.

כהורים- תפקידנו להבהיר לילד שכדאי לנסות, לחוות, להעיז, לחלום. ויהיו פעמים שנחווה הצלחות, ולעיתים גם נחווה כשלון. ואנו נהיה שם בשבילו, לסייע לו להתגבר על הכישלון.

כיוון שהביטחון העצמי שלנו קשור קשר ישיר ליכולת שלנו להתנסות ולעשות, הדבר החשוב מכל להבהיר לילד שכל התנסות מזמנת ניסוי וטעייה, וכל עשייה מחברת את הילד אל הכוחות שטמונים בו. ואנו ההורים, מאמינים בו שיצליח , ונהיה בשבילו לעודד ולדחוף. ילד שיסיק מסקנה שלהתנסות זה לא כדאי כי אולי לא אצליח , פשוט ימנע מלנסות ולעשות.  ילד שידע שאתם תומכים בו – יהיה בעל בטחון להעיז, להגיע להישגים, להמשיך ולהשתפר.

 

  1. כהורים, הרבה פעמים אנו מזדהים עם ילדנו.במקרה שהילד חווה תחושת כשלון, זה משליך עלינו והכישלון שלו נתפס בעיננו ככישלון שלנו.  חשוב להבהיר לילד שיש מצבים בחיים בהם הוא נכשל,ולעשות הפרדה בין החוויה לבינו. הוא לעולם "אינו הכישלון", אלא ההתנסות שניסה שלא צלחה.

אם נחליף את ההזדהות באמפטיה- נצליח לתת לילד מילות עידוד וע"י כך ניטע בו את הכוח והאמונה שכל התוצאות הן הישגים. בעצם, אין כישלון אלא רק משוב. והחוכמה ללמוד מהחוויה, לראות איך נוכל לפעול אחרת בהזמנות הבאה ולהתעצם ממנה.

 

עידוד זו אומנות.

עידוד זה לומר את המילה הנכונה בזמן הנכון, לתת לילד חיזוקים חיוביים כדי שיידע שהוא שווה וראוי.

עידוד זה היכולת לתת חיבוק מלב אל לב ,כזה שנותן למחובק תחושת בטחון ושייכות.

עידוד זה כל מה שמעלה את תחושת הערך שלנו.

עידוד זה הנוסחא המנצחת בעיתות משבר, דווקא כשמרגישים שקשה, אך לא רק.

עידוד זו המתנה הגדולה ביותר אנו מעניקים לאחר, בייחוד לילדנו.

 

 

הדימוי העצמי שלנו נבנה מכל אותן חוויות ,מהמילים הטובות שקיבלנו, מהתחושה שאנו שווים וראויים.

אדם עם דימוי עצמי נמוך- יחשוב כי ביד המקרה הוא הצליח, זה עניין של מזל. ובמקרה שייכשל- יחשוב כי זה קשור לחוסר היכולת שלו.

אדם עם דימוי עצמי גבוה- ידע לשייך את הצלחותיו ליכולות שלו, ובמקרה שייכשל- ידע כי זו הייתה התנסות וטעייה.

ככל שאנו כהורים נקפיד לעודד כל התנסות, ניתן לילדנו אומץ לנסות, להעיז, לחלום ולחוות.

כי בחיים, כדאי לדעת לקחת את הסיכון כדי שיהיה לנו סיכוי.

בהצלחה ! 

 

השארת תגובה